<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן קנ"ג</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כתב מורי הר' יצחק מווינא דט' באב שחל להיות בשבת אע"פ שאנו דוחים אותו למחרתו, אותו היום אסור בתשמיש המטה מידי דהוה אקובר מתו ברגל שאנו דוחים אבלו עד לאחר הרגל ואפ"ה נוהג דברים שבצנעה ברגל (כתובות ד' א'), א"כ ה"נ האי שבת לגבי ט' באב הויא כרגל ואסור בת"ה, וט' באב ורגל שייכו אהדדי כדרב חסדא בפ"ק דתענית (י"ג א'), ע"כ לשון מורי, הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו, כדאי הוא בית אלקינו לאבד עליו עונה אחת בשנה, אע"פ שיש לי להשיב ט' באב ואבלות חלוקין בכמה ענינים כדאמרינן בפרק החולץ (יבמות מ"ג ב') דשבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס ולארס [ובקודם דקודם מותר לספר ולכבס ולארס] ואסור לישא וליתן וכל העם ממעטין בעסקיהן, וגבי אבלות אמרינן איפכא התם ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול כל ל' יום, אלמא אע"ג דמותר לכבס לאחר ז' ולישא וליתן אסור לארס, ומשני רב אסי התם (מ"ג ב') שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה בין אבלות רבים לאבלות דיחיד, ומפרש רבינו תם שאני בין אבלות חדשה שאסור לארס בה משא"כ באבילות ישנה דמילי דיחיד אקילו טפי באבלות ישנה, אבל לענין משא ומתן שאני בין אבילות דיחיד שהתירו המשא והמתן ובאבילות דרבים אסרו דדברים שהרבים מתעסקין בו כגון משא ומתן אם לא יעשו היכירא יהא נראה כאילו אין אנו חוששין להתאבל על ירושלים, אלמא דבמילי דבצינעה ודיחיד יכול להיות שאנו מחמירין באבלות טפי מבט' באב, והא דאמרינן בפ"ב דמסכת תענית (ל' א') כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב, היינו ביום תענית ט' באב, ועוד קולא אחרינא איכא בט' באב מבאבלות דבט' באב מקום שאסרו לספר ולכבס כגון שבת שחל ט' באב להיות בתוכה קתני התם (כ"ו ב') ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת אבל באבלות מקום שאסור לספר ולכבס לא התירו מפני כבוד השבת, מיהו נכון להחמיר כדברי מורי שאפילו הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכ"ש שהוא מחמיר ואני מיקל.
